'אמת מידה' בין אם- מקום וארץ במסגרת הביאנלה לאמנות יהודית עכשווית.
תערוכה תתקיים במסגרת הביאנלה לאמנות יהודית עכשווית.
החל מ-8.9 ב'מקלט לאמנות' יהודה המכבי 7 ירושלים. ב19:30.
סגירה ב11.10 , ב20:00 בפאנל אמניות עם שיבי פרומן.
תחילתה של התערוכה ביוזמה של אבנר בר חמא מרצה בכיר ואוצר-אמן 'הגלריה האחרת' במכללת תלפיות בחולון.
לפני כשנה עלה הרעיון לאגד את היוצרים והיוצרות, ולעודד אותם להציג בבמות חוץ מגזריות.
הקבוצה נקראה "אֲ.דַ.מֶּ.ה", הולכת ומתרחבת, מאגדת בתוכה שלושה כיווני מחשבה שמעסיקים את חברות הקבוצה ביצירתן: אדמה - הקשר לאדמת א"י, אדם/ה' - הקשר בין אדם לבוראו, והדימוי - העיסוק בחומרי האמנות.
התערוכה מחפשת חיבור בין נקודת מבט נשית אמונית לבין הקשר שבין אישה כאם לאדמתה.
חיבור המודע לסכנה הפוטנציאלית לקבע את המבט של הצופה בהגדרה האידיאולוגית שבתשתית הרעיון.
עם זאת לתת מקום להתמודדות הבלתי נמנעת של מושג הארץ הקונקרטית על הקונפליקטים העכשוויים שבה, מנקודת מבט של אוכלוסיה המזוהה בדרך כלל, אבל לא בהכרח, עם ההתיישבות וההתנחלות, המגבשת לה עמדה בשדה האמנות הישראלית.
זאת בניסיון לחלץ מבט זה מן הדימוי הסטריאוטיפי החד ממדי של הומוגניות.
כתבה בעבר מבקרת האמנות צפורה לוריא ז"ל: שאמנות זו באה ממקום: "הבונה מצע חדש- לא נעדר חיכוכים, לא נעדר מתחים וסתירות פנימיות, אך עם זאת מרתק... מצע המאגד בו-זמנית מבט פנימה לתוך מכמני התרבות ההיסטוריים היהודיים ומבט החוצה אל השפע האוניברסאלי של כלים אמנותיים עדכניים".(1)
תחילת דרכו של האמן הדתי בעת החדשה נאחזה גם בציור נוף הריאליסטי כדרך להינזר ממעקשים בלתי צפויים בדרך.
השיח הפוסטמודרני חשף שציור נוף אינו חף מ'נייטרליות' ו'אובייקטיביות' והוא מכיל נקודות מבט סובייקטיביות המושתתות על תפיסות תרבות.
נעמי גפני ב'פתרון הדיור' חושפת מפגש כפול פנים של אהדה לנקודות התיישבות חדשות על 'אמא אדמה' יחד עם כאב כיבוש הקרקע בצורה אכזרית וקרה. ועל כך שלמרות ההכרה האידיאולוגית בזכותנו על הארץ.
הרי שלא כל מטרה מקדשת את האמצעים, ניתן היה לנסות להתאחד עם הקרקע גם בדרכים יותר הומניסטיות כלפיה ולא לקטום את כיפותיה על מנת לבנות בתים. או ללמוד מהאוכלוסיה המקומית המשמרת ערכים קדומים את יחסה אל האדמה.
רות קסטנבאום בן-דב , מציירת את מרחב הסביבה הביתי שלה בגליל בעקיצה פוסט מודרנית המבכה את אובדן התמימות שבמבט הרומנטי -אוריינטליסטי.
כשהיא מציבה ליד החלון המצוייר מסך מחשב שדרכו ניתן לראות את הנוף בחלון ביתה.
בתגובה חני כהן-זדה בוחרת טבע דומם' יחודי בציורה: כוס מים, מזרון יוגה וחלוקי אבן , אובייקטים בהקשר ניו-אייג'י המדברים על החזרה אל הטבע ורצון להתחבר פיזית ולהיטען אנרגטית מן האדמה.. . כוחן של היצירות הוא במסר האוניברסאלי אך משמעותם המלאה תובן במיוחד על רקע ההקשר הישראלי הספציפי.
רננה שלמון ביצירתה 'עוטף אדום' מתמודדת עם ההשלכות של המלחמה האחרונה בצוק איתן בתוך ארבע אמותיה.
'ארבע אמות' הוא מושג ביהדות המשמש קנה מידה קאנוני. הבא לתאר את המרחק המינימליסטי שבין יצור חי למשנהו, הוא משרטט את שטח המחיה שזקוק לו בן אנוש. ,
בפועל באדמה, ומשמש מונח אקטואלי גם באופן קונספטואלי בקניין בהלכה ועוד בהקשר של התערוכה הנקראת 'אמת מידה' האמה כקנה מידה למדידת ארץ וקרקעות משמשת גם במובן המקראי אמה- פרק היד והפעם של האשה הנקראת גם אמה.
כמו בסיפור לידת משה בספר שמות, על בת פרעה מסופר 'ותשלח את אמתה' וחז"ל כותבים שאמתה- היא ידה שנעשה לה נס והתארכה מעבר למצופה וזאת כדי להגן על העולל ולהצילו מטביעה ביאור.
בסדרת התמונות, רננה שלמון מתארת דמות אשה השוכבת על הרצפה ומגוננת על ילדה. בפעם במבט מרוחק מלמעלה כשאין למעשה רצפה קונקרטית אלא ריחוף בחלל. ופעם במבט קרוב כשהיא מחבקת את ילדה ומסתירה את פניה. וכל התמונה צבועה בצבע אדום כמתקשרת עם המונח 'צבע אדום'.
תחושת ההגנה של הילדה בתוך אמותיה של אמה משרטטות את המרחב הפיזי והקונספטואלי שבתוכו היא מתקיימת. כשהאם היא זו המגדירה את מרחב המחיה של הבת.
ש כאן התמודדות המשלבת את האבסורד של החיים בארץ יחד עם הנחישות המתמדת שזו מלאכת 'אין ברירה' להישרדות בשילוב עם האמונה והאקסיומה שזו האלטרנטיבה היחידה.
את התערוכה אוצרים: אבנר בר חמא ונעה לאה כהן.
